|
1 באפריל, 1974
הדרך שבה אנו מדברים על שיטת אלכסנדר הינה בעלת חשיבות והיא זו שקובעת לטוב ולרע את החשיבה שלנו. באחת מהרצאותיו אמר פרנק פירס ג'ונס, שהמטרות של העבודה שלנו הן לא הבריאות ולא היציבה אלא קלות וחופש תנועה. לאחר מכן הוא דיבר מעט על רצון חופשי ודבר זה עורר התנגדות בקרב האנשים. אני סבור שזה רעיון לגמרי לא רע להימנע מלדבר על נושאים כמו רצון חופשי, אינסטינקט, אינטלגנציה וסיבתיות.
ולמעשה, ישנם עוד הרבה נושאים שרצוי מאוד לא להרחיב עליהם את הדיבור אך אם אתם בכל זאת חייבים להשתמש במילים מהסוג הנ"ל, אז כדאי שתעשו זאת אך ורק מתוך הקשר לתהליכים שבהם אתם עוסקים, והנושא של התהליכים שבהם אתם עוסקים הוא התנועה.
אנו יכולים לדבר על תנועה מבלי להיות יותר מדי נבוכים, והגישה התנועתית אכן מוצדקת כאן מכיוון שבמונחים אנטומיים פיזילוגיים וביולוגיים, התנועה היא הנושא. אם אנו רוצים באמת לחשוב על איזה שהן מטרות הגיוניות, הרי שקלות וחופש תנועה עם מינימום מאמץ, הן בהחלט מטרות טובות ואף אחד לא יוכל להתווכח עם כך.
הבעיה היא שההתמקדות במונחים אנטומיים, פיזיולוגיים וביולוגיים, יכולה להיות מטעה מכיוון שהתמקדות בכך גורמת לנו לחשוב על מבנים, ולמרות שאנו חושבים על מבנים שנעים במרחב, הרי שאיננו מעוניינים באמת במבנים הללו אלא ברצון ובשאיפה שמאחורי התנועה עצמה. לכן אני סבור שיהיה זה הרבה יותר טוב ללמוד מעשיות מאשר ללמוד אנטומיה ופיזיולוגיה.
מעשיות באמת יורדות לעומק העניין בצורה הרבה יותר משכנעת מכיוון שבמעשיות אנו לוקחים בחשבון רצונות ושאיפות ואת התוצאות הנובעות מהן. כשאתה מתבונן במעשיות אתה בוודאי מבחין שאחד הדברים שאף אחד אינו מוטרד בגללם הוא: כיצד המשאלה עומדת להתגשם. אתה לעולם לא תראה את הפייה הטובה או את המכשפה אומרות: "אני אעניק לך 3 משאלות אך אנא ממך, עשה אותן קלות בגלל שאני לא כל כך טובה בדברים מהסוג הזה".
אנשים מדמיינים שהגוף שלהם הוא בלתי- ממושמע ובלתי אמין בהגשמת משאלותיהם, בעוד שאין דבר יותר רחוק מן האמת בכך. הגוף שלנו הופך להיות מאוד מבולבל בגלל הדרישות הסותרות שאנו דורשים ממנו כל הזמן. וזאת בשל משאלותינו המבולבלות והסותרות. וזה הדבר שבו עוסקת הטכניקה: אם אתה מתכוון לבקש משאלה, אתה חייב לקחת הפסקה כדי לחשוב, מכיוון שאם לא תיקח לך הפסקה ותמהר לבקש ללא מחשבה תחילה, ללא inhibition , אתה תכנס לכל הצרות שאליהם נכנסים גיבורי המעשיות: דרקונים, תעלות ביצורים וגורל. ואז אחרי ה- inhibition, העצירה, עכשיו זה העניין של הכיוון.
כיוון היא מילה שאנו משתמשים בה במיוחד בהקשר לתנועה. וכמו שאמרתי קודם, כיוון יכול להיות מובן גם בהקשר של הוראות- הכנה המצורפות לאריזת מזון או כהוראות למישהו לעשות מַשהו.
אך המשמעות הבסיסית של הכיוון היא בהקשרו לתנועה, זאת אומרת, לאן, מהיכן וכל העניין של יחסיות. וזוהי גם המשמעות של הוראות הניתנות על שקית להכנת ג'לי, מכיוון שאינך יכול להכין ג'לי מבלי למלא אחר ההוראות במובן התנועתי. בסופו של דבר כיוון הוא תנועה.
כעת כשזה כבר מובן, אתם יכולים לראות שלכיוון יש אספקטים פיזיים חשובים. אך מה שיותר חשוב מהאספקטים הפיזיים הם שני האספקטים הפסיכולוגיים; האחד הוא המודעות או ההכרה כיצד פועלים הדברים במקום שבו אתה נמצא כרגע, והדבר השני והחשוב ביותר הוא באמת די קשה להגדרה: מאחר ונקבע הכיוון שאליו אתה רוצה ללכת, עליך להחליט שאתה הולך בכיוון הזה, שיש לך את המשאלה והרצון ללכת לשם, ושאתה מתכונן לעבור את המרחק הזה בכל מחיר.
דבר זה דומה מאוד לעמידה בהצטלבות דרכים כשממולך שלט: "10,000 קילומטר עד פקין" כשאתה אומר לעצמך: "ובכן, אינני יודע, זה יכול להיות ממש כיף, ואני משער שאם הייתי הולך, זו ודאי היתה הדרך בה הייתי בוחר"! עצרת, עשית inhibition, חשבת וכעת יש לך כיוון מוגדר. אך כפי שאתה רואה, עדיין לא זזת ולא הלכת לשום מקום.
זה נעים לחשוב על כך שלפחות לא הלכת בכל הדרכים המוטעות. אתה יכול לברך את עצמך שאתה כאן ולא בהרבה מקומות אחרים שיכולת להיות בהם. אך בעצם העובדה היא שלא יצאת עדיין לדרך- ונושא זה של היציאה אל הדרך והמשך ההליכה בה, היא שמהווה את הבעיה בשיטת אלכסנדר כמו גם בחיים עצמם.
כעת- דרך אחת שמאוד טובה ובעצם זו הדרך האמיתית והיחידה לגרום לאנשים לנוע היא לגרום להם לחשוב. דבר זה קשה באופן ברור מכיוון שאנשים לא אוהבים לחשוב, הם אינם טובים בכך והם לא יעשו זאת אם יש ביכולתם להימנע מכך. ובכן, מהי הדרך הטובה ביותר לגרום לאנשים לחשוב? אני חושש שאינני יודע מהי הדרך הזו. אבל דבר אחד אני כן יודע: והיא שאת התשובה לשאלה זו לא תמצא באנטומיה ובפיזיולוגיה. אתה לא תמצא אותה במכניקה ולא בביולוגיה, ואתה לא תמצא אותה באף אחד מתחומי הדעת שאוכל למנות כאן. ואולי לא תמצא זאת בכלל, אבל אתה יכול להיות די בטוח שלא תמצא אותה בכל הדברים הנ"ל.
לפני שנים רבות פ. מ. אלכסנדר אמר: "אתם חושבים שבשיטת אלכסנדר היא משהו פיזי, ואני אומר לכם שזה הדבר הכי מנטלי שנתגלה מעולם". וזו הערה די מעניינת שניתנה מהאדם שכתב דפים על דפים על כך שבלתי ניתן להפריד בין גוף ונפש. אלו הם השאיפה והרצון וההתקיימות המתמדת של השאיפה והרצון- שיוצרים התמדה והמשכיות, ויוצרים מניע וכוח ואנרגיה באותו ערוץ שאותו אנו מחפשים.
עליך לקבוע את הכיוון תחילה, ובצורה נחושה, אך אז אם לא תהיה קיימת אספקה של אנרגיה- לא תשיג דבר.
אז כל זה עוזר להבין את הבעיה על אף שאין תשובה ברורה. וזה גם עוזר להבין שבעצם על אף שאנחנו מדברים על עמידה במקום- למשל באותה הצטלבות דרכים- הרי שבעצם אנו אף פעם לא באמת עומדים במקום; כל עוד אנו חיים- אנו נעים. אנו למעשה מובלים לאן שהוא במידה די רבה. וזה תלוי בנו להבטיח שלא נהיה מובלים למקום שאיננו רוצים להגיע אליו. |
רישום דפי המשנה |