פרק ל: פיקוד ראשוני


Use: Primary Control

עיבוד ותרגום דרורית כרמלי


3 בפברואר, 1975
 
היחסים שבין הראש והצוואר הם נתון שאנו יכולים לעשות לגביו מהלך של בחירה אם רק נרצה. בהתאם לעקרונות של הטכניקה אנו יכולים לעשות מהלך של בחירה בשתי דרכים: על ידי inhibition    כלומר, להפסיק להפריע, ועל ידי מתן כיוונים. כשאנו מדברים על כיוון, אנו חושבים על תנועה בכיוון שטרם נצפה וטרם נקבע. יש לנו את אפשרות הבחירה לסובב את הראש לכיוונים שונים, והכיוונים שאותם נרצה יהיו קשורים תמיד בהתארכות הקומה. היחס שבין הראש לגוף הוא מורכב מאוד ובכלל לא קל להגדרה. פ.מ.אלכסנדר בהחלט צדק בכך שלא ניסה להגדיר זאת ורק אמר שהפיקוד הראשוני הוא יחס מסויים שבין ראש, צוואר וגב. "יחס מסויים" זוהי באמת ההגדרה הכי טובה שניתן להגדיר במילים. אין זה דבר פשוט בכלל. הסוגיה של הפשטות והמורכבות מיוצגת גם דרך האופן שבו אנשים מן התחום שלנו נחלקים לשתי אסכולות שונות של חשיבה. יש כאלו שאומרים שאם תשחרר את הצוואר ותכוון את ראשך לפנים ולמעלה אז אין לך בכלל מה לדאוג לגבי שום דבר נוסף- זהו כל העניין כולו, זה כל מה שיש. ויש אחרים שמחזיקים בנקודת מבט רחבה יותר ומורכבת, והם אומרים שמה שאתה צריך לעשות זה לעצור, מכיוון שלעצור ולעשות inhibition  אלו הדברים שחשובים יותר מהכל.
 
כאשר עצרת ועשית inhibition  עליך לחשוב על "האמצעים שבעזרתם". "האמצעים שבעזרתם" קשורים לחשיבה על כל הפעולות, התהליכים, הנקודות והחלקים הקשורים בביצוע הפעולה. הראש והצוואר הם רק חלק קטן מזה. אז מה שקרה הוא שבניגוד לנקודת המבט הפשוטה שגורסת שכל מה שאתה צריך לעשות זה לחשוב על ראש וצוואר, אתה מגיע לדעה האחרת שבה הראש והצוואר נשכחים ואובדים בתוך כל המורכבות הזו, ונכנסים לתמונה רק מתוך תשומת לב מקרית, ואין כל ספק שכל זה לא נתפס כעיקרי או ראשוני.
וזה אכן דבר ראשוני לחלוטין במובן הזה שכשאתה עובד עם מישהו, ועל אחת כמה וכמה כשאתה עובד עם עצמך, זהו החופש והאיזון של הראש על הצוואר שמהווים את הסמן שעל פיו אתה צריך לפעול כל הזמן מההתחלה ועד הסוף בכדי להעריך מה קורה בסיטואציה. אסור לך אף פעם להזניח את הראש והצוואר: אם אתה מסב את תשומת ליבך הרחק מהם, ואיני מתכוון למיקוד המודע של תשומת ליבך, אז אתה נכנס לבעיה חמורה ולקשיים גדולים. במטרה להגיע למלוא הגובה שלך, עליך להיות עם צוואר חופשי, עליך לכוון את הראש בכיוון מסויים שפ.מ.אלכסנדר תיאר אותו כלפנים ולמעלה, ושאותו אנו מכירים מההתנסויות שלו. אך באותו זמן עלינו להגיע להכרה שאם אינך עוזב ומאפשר את השינויים שיתרחשו בגוף, אז אין שום טעם לכוון את ראשך לפנים ולמעלה מכיוון ששום דבר לא יקרה.
 
כאשר אתה כמורה עובד עם ידיך על מישהו, אין טעם רק לנסות ולקחת את הראש לפנים ולמעלה, אם הם לגמרי ולחלוטין מושכים עצמם כלפים מטה ומכווצים ברכיים. עליך לנסות ולמצוא דרך לגרום לשחרור למטה באגן לפני שיהיה זה אפשרי להשיג שחרור בצוואר.
עליך להתבונן ולראות את המשחק הפנימי בין כל הדברים השונים כולם, כך שתוכל לקבוע עד כמה המצב של הכבדות והקיבעון בירכיים השתפר וכמה חופש ואיזון השגת פה למעלה. אך אם זה נראה שאתה משיג חופש ואיזון באזור הראש והצוואר ואילו הגב והרגליים  כבדים כמשקולות, אז יכול להיות כמעט בוודאות שלא קיבלת קשר הולם בין הראש והגב, ומה שנראה בעליל כטוב מתברר בעצם כבלתי מקושר.
  
הכיוון, כמו שפ.מ.אלכסנדר אומר, השימוש של הפיקוד הראשוני, הוא דבר מאוד מאוד מורכב. זה משהו שלא תוכל להבין בכמה דקות. לא תוכל להבין זאת רק מלשמוע אותי מדבר על כך. ההצדקה היחידה שקיימת עבורי לדיבור אודות הפיקוד הראשוני היא בכדי להזכיר לכם לחזור ולבחון את החשיבה שלכם בנושא הזה כך שלא תקבלו זאת כמובן מאליו שאתם אכן יודעים למה הכוונה במערכת היחסים בין ראש לצוואר. 
 
אף אחד מאיתנו אינו מבין זאת באמת, את הקשר שבין ראש וצוואר ואת ה- primary control.  מחקר אמיתי ועצום בהיקפו דרוש בכדי להבין את השטח הזה; מתוך הבנתי אני משוכנע לחלוטין שפ.מ.אלכסנדר צדק בהתייחסותו לדבר שבו עסק בכך שקרא לדבר הזה 'פיקוד ראשוני' מפני שדבר זה הוא ללא ספק ראשוני בהיותו מרכזי עבור התפקוד של כל האורגניזם.
 
זהו ללא ספק "פיקוד" במובן שיש בידינו את הכוח להשפיע, ולשנות ולעשות משהו לגביו, אנו יכולים לפתח שליטה על זה בדיוק כפי שאנו יכולים לרכוש שליטה במודעות או שליטה על הגה המכונית. זו חייבת להיות נקודה מרכזית בתוך הלימודים שלנו ובתוך המחשבה שלנו על השימוש.
Inhibition, הכוונה, אבחנה תחושתית, אמצעים שבעזרתם, end-gaining, כל אלו דברים בעלי חשיבות עצומה ורלוונטית אך המיקוד של עיקר דאגתנו הוא על היחס שבין ראש וצוואר.
 
Comments