פרק י: הוראת הכיוונים לתלמידים מתחילים


Teaching Directions To Beginners

עיבוד ותרגום דרורית כרמלי

26 במרץ, 1982
 
אתם נמצאים בסיטואציה של תהליך ההוראה. יש לכם מישהו שאתם מנסים לעזור לו. מהי הדרך הטובה ביותר להתחיל לעזור לו? הדבר הראשון לגבי תלמידים הוא להביא אותם למצב נפשי שבו יוכלו להיות שקטים ורגועים יחסית ולא נסערים או מודאגים. הם אינם יכולים לספק לך את מה שאתה רוצה- זאת אומרת לעזוב את עצמם במנוחה- אם הם נמצאים במצב של חרדה או עצבות. אז המילה הקטנה "לא" תהיה כאן חשובה ביותר.

לגרום לאנשים לומר "לא", לגרום להם לעצור ולעשות inhibition זוהי אכן בעיה מסובכת. זוהי הבעיה הראשונה שצריך להימצא לה הפתרון.

משם אנו מגיעים לסוגיה של ההוראות והכיוונים: צוואר חופשי, ראש מוביל לפנים ולמעלה, גב מתארך ומתרחב, ברכיים קדימה והחוצה. לאלה מתייחסים כהוראות ראשוניות, כיוונים ראשונים, והם אכן כאלה. בפעם הראשונה שאתה אומר לתלמיד "שחרר את הצוואר, הנח לצוואר להיות חופשי" עליך להיות מוכן לתגובה, והתגובה תהיה לרוב תגובה של פחד. התלמידים יפרשו זאת כאילו שאתה אומר להם שהצוואר שלהם נוקשה ושהם עושים משהו לא בסדר. עד כה כבר הקדשת מספיק זמן להביא את התלמיד לרגיעה, אך כעת אפילו אם תדבר איתו בצורה מאוד עדינה על צוואר משוחרר, הוא עשוי לקבל זאת בצורה מאשימה, כאילו האשמת אותו במשהו. וזה מתחיל לפעול כנגד כל מה שעשית קודם לכן.

הם יקבלו בצורה מאשימה כל אחת מההוראות שתציין בפניהם בכל רצף שהוא וזה יעורר את רפלקסי הפחד שלהם ולא רק אותם. נוצרת כאן בעיה אפילו חמורה יותר. לבקש מהם להניח  לצוואר להיות חופשי, ולכוון את הראש לפנים ולמעלה ולגב להתארך ולהתרחב, זה לבקש מהם "לעשות" משהו. אתה בעצם מזמין אותם לעשות מאמץ שרירי כדי לעשות משהו. כל מי שיגיע ללמוד אצלך קרוב לוודאי שמאמין בעשייה, ועבורו העשייה היא עניין מובן מאליו. אם אתה מתבונן על כך באופן אובייקטיבי אתה רואה שכשמישהו עושה משהו, הוא עושה מאמץ שרירי. הוא משנה את המצב שבו הוא נמצא ממצב של חוסר תנועה יחסי שאותו אנו מכנים אי עשייה, למצב של הפעלת שרירים.  

אינני אומר שאסור לך לעשות משהו, או שאף פעם אסור לעשות. זו תהיה כמובן שטות גמורה. מה שאני כן אומר זה שכולם מאמינים בעשייה ואם אתה מתכונן להצליח בהוראות הטכניקה ולהביא לשינויים שאנו רוצים שיקרו, אז אתה חייב להציג בפני התלמידים את הרעיון של אי העשייה של ה- non- doing.

אי עשייה הוא רעיון חדש לגמרי לרוב האנשים. זה רעיון חדש שהולך נגד כל האמונות וכל ההתנסויות שלהם. אם אתה מבקש ממישהו ללכת כנגד האמונה שלו אתה מבקש ממנו דבר מאוד מאוד קשה. אסור לך להיות מופתע אם זה גורם להם קושי עצום. עליך להתייצב מול הבעיה הזו.  פ.מ אלכסנדר בספרו Man’s Supreme Inheritance  ובספריו המוקדמים, תמיד אמר שמה שקובע זו הגישה המנטלית. חייבת להיות לאנשים הגישה המנטלית המתאימה. חייבת להיות להם הבנה, הבנה אמיתית, וזאת לפני שאתה מצפה להשיג את התוצאות שאתה מחפש.  

התלמידים יבינו בוודאות וללא כל ספק שכשאתה אומר צוואר חופשי, ראש לפנים ולמעלה, גב מתארך ומתרחב, זה דבר שחייב להיעשות במובן של עשייה. אתה חייב להתחיל לגרום להם להבין שזוהי נקודת מבט מוטעית לגמרי. זוהי אמונה מוטעית ורעיון מוטעה. אחרת לא כדאי לך לדבר על הוראות וכיוונים בכלל בשלב הזה. 

אם אתה מדבר על הוראות וכיוונים ואתה יודע שהם יובנו שלא כהלכה אתה יוצר בעיה. אז אתה תגרום לאנשים לומר: "צוואר חופשי, ראש לפנים ולמעלה, גב מתארך ומתרחב" עד שהם יבינו שבאמת עליהם לא לעשות דבר, ושזוהי אינה הזמנה לעשייה. אך עדיין אם המילים הן לא הזמנה לעשייה, אם כן מהן?

אם תתבונן בסיטואציה מנקודת מבט של שכל ישר, או אם אתה רוצה לטרוח ולקרוא את כתביו הראשונים של פ.מ. אלכסנדר, אתה תראה שמילים אלו הן תיאור של המצב האידיאלי. 

מה שאנו בעצם אומרים במילים אלו הוא: "איך באמת אני שואף שתהיה? איך שנינו גם יחד רוצים לתפקד?" עלינו לשאוף שיהיה לנו צוואר חופשי, כי אם היה לנו צוואר חופשי, אז היינו יודעים שהראש ניצב באופן חופשי, והוא היה ניצב כך שהיית יכול לומר די בבטחון שהוא הולך לפנים ולמעלה. ואם הראש הולך לפנים ולמעלה אז בטוח שהגב מתארך ומתרחב. ואם הגב מתארך ומתרחב אז הברכיים יכולות לצאת לפנים והחוצה. אז אתה מתאר מצב מסויים. אתה משתמש במעט מאוד מילים ומשפטים כדי לתאר תמונה מאוד מורכבת, אך המילים והמשפטים הללו נבחרו בקפידה רק כדי להדגיש את המפתח האבסולוטי לכל התמונה שאתה מתאר.  

אתה מעוניין שהתיאור הזה יתקיים במודעות שלך לא רק כתבנית כוללת, אלא שגם תבטא את יחס הגומלין בין ראש, צוואר, גב וברכיים. אתה רואה את התמונה, אתה מתייצב מולה ואומר: "זה מה שאני רוצה. כך אני רוצה להיות". מה שמדאיג את רוב האנשים הוא מהי התועלת בתמונה הזו אם אינך מתכוון לעשות דבר כלשהו?

אז הנה התמונה האידיאלית, אתה מתבונן עליה ואומר: "כך אני רוצה להיות", אך אינך מתכוון לעשות שום דבר בנוגע לכך. אתה הולך להיעזר בהתבוננות שלך ובמודעות שלך עד כמה שאתה יכול בכדי לראות אם הצוואר חופשי. אם הוא לא חופשי אז כדאי לך להפסיק ולכווץ אותו. הסיבה היחידה לכך שהוא לא חופשי הוא בגלל שאתה עצמך מכווץ אותו. אם הראש שלך אינו מוביל לפנים ולמעלה, אם הוא נמשך לאחור ולמטה, זה בגלל שאתה עצמך מושך אותו לשם.

אז כדאי לך להפסיק. כמו שפ.מ אלכסנדר חזר שוב ושוב לקראת סוף חייו: "הדבר הנכון מתבצע מעצמו, הדבר הנכון מתבצע מעצמו, הדבר הנכון מתבצע מעצמו" ואכן הדבר הנכון מתבצע מעצמו.  

בהתאם להתנסויות המוכרות שלנו, הייתם יכולים לומר שדווקא נראה שהשגוי הוא שמתבצע מעצמו. אנו חשים שהדבר השגוי הוא זה שמתבצע מעצמו, אך האמת היא שככל שנחקור זאת יותר ויותר נגיע להבנה שזו דווקא העשייה שלנו שגורמת לדברים להיות שגויים, אז כדאי לנו להפסיק לעשות כי אז הדבר הנכון יתבצע מעצמו.  

אם תפסיק לכווץ את צווארך, צווארך יהיה חופשי. אם תפסיק למשוך את ראשך לאחור הוא ילך לפנים ולמעלה. אם תפסיק למשוך עצמך כלפי מטה אתה תתארך ותתרחב וכן הלאה. מה שאתה עושה עם ההוראות והכיוונים הוא להציב את עצמך מול תמונה וככל שהתמונה יותר ברורה כך עדיף וכך טוב יותר.

ואז תוך השוואה לתמונה אתה יכול להעריך ולבקר את המצב שלך.

הבהירות של התמונה מאוד חשובה. כמו כן, חשובה ההבנה שהדבר הנכון מתבצע מעצמו וזה מאפשר לך להתחיל ולבדוק מדוע הדבר הנכון אינו מתבצע מעצמו. מה מסייע לו? מה לא בסדר? מה גורם לבעיה?

אם אתם מסכימים עם מה שאמרתי ואתם נמנעים מליפול למלכודת של העשייה, אז אתם תשתכנעו שמה שאני אומר זה נכון. אם אתם רואים את העבודה שלכם באור הנכון, כלומר להפסיק לעשות את מה שאתם לא צריכים לעשות, אז הדבר יוכיח את עצמו דרך ההתנסות עצמה.

 



 

Comments