|
21 במרץ, 1977
הבוקר אני רוצה לדבר על שיטת אלכסנדר מנקודת ראות אחרת.
מאוד חשוב עבורנו ללמוד עד כמה שניתן אנטומיה ופיזיולוגיה ואת כל האספקטים השונים של עבודתנו, אך גם מאוד חיוני שכל אחד מאיתנו יהיה בעל ראייה מעשית ופשוטה לגבי המטרות והכוונות של העבודה בטכניקה. הבוקר הזה, אני רוצה לדבר על הנושאים הללו כמו שאם וילד עשויים לדבר עליהם, או כפי שאני קורא לזה: נקודת המבט מהברכיים של אמא.
ישנם שני דברים שקיימים אצל כל אחד מאיתנו, לכולנו יש משקל ולכולנו יש אנרגיה. איננו יודעים בדיוק מה הם משקל ואנרגיה, אבל זה לא צריך להטריד אותנו מכיוון שבאופן מעשי אנו יודעים טוב מאוד מהו משקל. משקל הוא כובד. משקל הוא מימוש של חוסר פעילות. משקל הוא דבר הגורם לנו להיות יציבים ומחוברים לקרקע. משקל הוא עובדת חיים, עובדה של התנסות פשוטה. וכאן נכנסת האנרגיה לתמונה. האנרגיה היא זו הגורמת לנו להניע את המשקל שלנו. היא זו המאפשרת לנו לנוע, להעביר את המשקל ממקום למקום. אני בכוונה מדגיש את נושא האנרגיה כי מרגע שאנו מתחילים לדבר על תנועה, אנשים נוטים באופן טבעי לדבר דווקא על שרירים. הם חושבים על אילו שרירים פועלים בדיוק במצב מסויים, כמה זמן הם פועלים וכל מיני דברים מהסוג הזה. כל זה מעניין מאוד, אבל זה יכול לבלבל את הבנתנו לגבי השאלה הפשוטה.
אם נדבוק בשימוש במילה אנרגיה, ונחשוב על אנרגיה כעל האמצעים שבעזרתם אנו מעבירים משקל מחלק אחד בגוף למשנהו, כעל האמצעים שבעזרתם אנו מזיזים את עצמנו, כעל האמצעים שבעזרתם אנו מאזנים את שיווי המשקל שלנו, את המהירות שלנו ואת התנועה שלנו, אז אנחנו לא מחויבים לומר שרק שרירים הם אלו הגורמים לתנועה. ואיננו מחויבים לומר שזו רק מערכת העצבים או אנרגיה עצבית או כל סוג אנרגיה אחרת כי זה כבר לא חשוב להגדיר מעבר לכך.
אם תזכרו היטב הרי שיש לפ.מ. אלכסנדר הערה ב- "The Use of the self" שהיא אחד הדברים הכי חשובים שהוא העלה על הכתב. מה שהוא אמר ואני קצת מקצר, הוא זה: "כאשר אני משתמש במונחים כמו "אני מכוון את השימוש", אני רוצה להדגיש את התהליך הקשור להעברת מסרים מן המוח למכניזמים, ובהולכה של האנרגיה הדרושה לשימושם של המכניזמים".
התהליך של הולכת האנרגיה הוא כל מה שאנו צריכים עבור ה"שימוש". זהו תהליך שגם תיאורטית וגם מעשית איננו מבינים היטב. אבל זהו תהליך כל כך חיוני וחשוב כך שאנו באמת צריכים ללמוד אותו ולהבין אותו יותר טוב.
אנרגיה מכוונת בגופנו כל הזמן על ידי תהליכים שאנחנו לא תמיד ערים להם. תהליכים הפועלים מתחת לסף ההכרה. אפילו כשאנו ישנים אנרגיה פועלת בגופנו. אך כיוון מודע של אנרגיה זה כבר דבר אחר. זהו הדבר אותו אנו רוצים. וזהו הדבר המשמעותי ביותר בהקשר לשימוש בעצמך- הכוונה מודעת של אנרגיה. אתה בפירוש מכוון את האנרגיה שלך על ידי החשיבה על כך. וכיצד אתה עושה זאת? על ידי תהליך של חשיבה להכוונה של האנרגיה, כתהליך אנרגטי. כל כך הרבה מהחשיבה שלנו, מהתנועה שלנו ומהחיים שלנו נוטים להיות במצב של חוסר באנרגיה. איננו חושבים בצורה אנרגטית. כשאנו חוזרים על ההוראות כמו להניח לצוואר להיות חופשי, ולראש להוביל לפנים ולמעלה, ולנו להתארך ולהתרחב, ועושים זאת כמו תוכי, אז אין שום אנרגיה המכוונת למכניזמים שבהערה של אלכנסדר: "אני מבקש להדגיש שהתהליך קשור לשליחת מסרים מן המוח למכניזמים, ולהכוונה של האנרגיה הנחוצה לשימוש של המכניזמים האלו". האנרגיה חייבת להיות מוכוונת, כך שהכיוון המודע חייב להיות מחשבה אנרגטית. פירוש הדבר שחייב להיות רצף מתמשך בדבר הזה, איזושהי עקביות, איזושהי זרימה. זה ברור לגמרי שלא מספיק רק לחשוב על כך במהירות, או לכוון זאת ומיד לחשוב על דבר אחר.
אם אתה מתכוון לעשות זאת בצורה אנרגטית אתה חייב לא רק לחשוב על כך, אלא להמשיך אך ורק לחשוב על כך. חייב להיות ריכוז מחשבה, אחרת האנרגיה לא תזרום ולא תכוון באופן משביע רצון והמכניזמים לא יעבדו.
ולסיכום, בחיי היומיום אנו סובלים ממשקלנו ומהיותנו כבדים ומהיותנו יחסית מקובעים. ניתן לומר שאנו סובלים מכיוון שאנו יצורים שנועדו לתנועה. כל חיינו הם תנועה. אתה חייב להניע את משקלך, לשלוט עליו, לאזן אותו ואתה עושה זאת בעזרת האנרגיה. ולכן, ללמוד להשתמש נכון בעצמך, זה ללמוד לתעל את הכיוון ולפקח על זרימת האנרגיה. אלו המושגים שאיתם אני רוצה לדון בבעיה.
כעת אני רוצה לעבור לדבר הבא שבו עשינו התקדמות קטנה בגדילה ובהתפתחות שלנו, כנגד זרעי הפורענות שכבר נתנו את אותותיהם. כשאנו גדלים אנו מזדקנים, ותהליך זה משפיע מאוד ופועל נגד חופש התנועה שעליו אנו מדברים. עם הגיל מתרחשים בנו שינויים בכל הווייתנו. איננו חייבים לדייק היכן בדיוק הם מתרחשים, זה לא משנה; אתה יכול להתבונן דרך מיקרוסקופ אלקטרוני ולראות את כדוריות הדם הנוצרות וכן הלאה, ואתה יכול לראות שינויים שקשורים להזדקנות אבל לא חייבים להיכנס לזה. העובדה הקיימת היא ששינויים קורים והם קורים יותר ויותר לאותו כיוון שלוקח אותנו מחוץ לכושרנו, שמעוות אותנו, מקבע אותנו והופך אותנו לפחות ופחות תנועתיים וכך אנו מתכווצים. כשאנו מדברים על כיווץ אנו מיד חושבים על כיווץ שרירים. שרירים עובדים על ידי התכווצות, אך אני מדבר על כיווץ שסופו התקצרות הקומה. אני מדבר על התקבעות ואני מדבר על עיוות בצורה. אלו דברים שקורים בהזדקנות ואנו יודעים שהם קורים מכיוון שאנו חשים בהם. זוהי חוויה יומיומית והשאלה היא מה אנו יכולים לעשות בקשר לזה.
האמצעי היחיד שיש ביכולתו להתגבר על ההתקבעות, ההתכווצות וההתעוותות הוא גיוס האנרגיה. בכדי להתגבר על עיוות, התקבעות וכיווץ חייבים להשתמש באנרגיה. אם לא תשתמש בזה מה שישלוט בתהליך זה העיוות וההתכווצות.
אתם גם יכולים לומר שאנרגיה בלתי מכוונת יכולה להגביר את כל הדברים הללו, וזה די נכון. אך אם ניקח בחשבון עובדה זו ונסכים שאנו חייבים להיות מודעים לכך שאנרגיה לא תנותב באופן שגוי, אז ברור שעל אף הכל מקור ההגנה היחיד שיש לנו הוא דרך הכוונה נאותה של אנרגיה.
מלבד האנרגיה שלנו, אנו יכולים להשתמש גם באנרגיה חיצונית ומעל לכל אנו יכולים לעשות שימוש במשקל, בכובד ובנטייה של דברים להישמט וליפול. כך שאם אתה רוצה לגרום למשהו שמאוד התכווץ והתעוות, להתמתח בחזרה, ניתן להשתמש במשקל כדי לקבל עזרה נוספת.
אתם ודאי יודעים שאם כיבסתם את הוילונות ויש להם נטייה להתכווץ אז קשירת משקולות קטנות בתחתיתם תעזור להם לא להתכווץ. על ידי שכיבה על השולחן, על ידי מעבר לתנוחת הקוף, על ידי הנחת גופנו במצבים שונים, אנו יכולים להשתמש במקור חשוב זה של אנרגיה חיצונית לעזור לעצמנו.
אנרגיה זו היא תוספת בעלת ערך רב, אך עלינו להשתמש גם באנרגיה המודעת שלנו אם אנו רוצים להצליח. וכמובן שיש לנו מקור אנרגיה חיצוני נוסף והוא הידיים של מישהו אחר. וגם זה דבר בעל ערך חשוב מאוד. וזהו אחד הדברים העיקריים ביותר בהוראת הטכניקה: לעזור אחד לשני על ידי שימוש באנרגיה לטובתו של האחר. אך שוב יהיה זה חסר תועלת אלא אם כן אנו עצמנו מכוונים בצורה מודעת את האנרגיה כבסיס לכל התהליך. כל העניין הוא התמדה. להמשיך עוד ועוד ועוד.
אם אתה מבין שגופך שוקע, שאתה מכווץ, שבמקום שכתפיך יצאו החוצה כמו שצריך, הן נמשכות פנימה ופנימה ופנימה, אז אתה חייב לכוון את האנרגיה החוצה בעבורן. אתה חייב להמשיך ולכוון את האנרגיה החוצה ואתה חייב לעשות זאת בהתמדה, ברצף ובעקביות. זה לא מספיק רק לחשוב על זה למשך חצי שעה בימי שני, רביעי ושישי. זה חייב להיות דבר שאתה חושב עליו כמה שיותר, וכל הזמן. אני חושב שהצדק עימי כשאני אומר שפ.מ אלכסנדר כאדם צעיר, היה מודאג מהעובדה שה"מִנשָך" שלו לא היה תקין, שהלסת התחתונה שלו נטתה ללכת אחורה כך ששיניו התחתונות היו מתחת לשיניו העליונות.
הדרך שבה הוא נערך לגבי העבודה עם זה היתה על ידי הנחת הלשון צמוד לחיך העליון בקידמת הפה ואז הכוונת הלסת התחתונה קדימה, ואחר כך הכוונת האנרגיה ללשון וללסת לנוע קדימה ולהתמיד ולעשות כך בהתמדה ובעקביות בלי הפסק תוך זכירה וחשיבה על כך. האנרגיה לא העידה על כך שהיתה התקבעות או נוקשות או מתח אלא שחרור מתמשך שמתרחש בכדי להשיג תנועה חופשית בכיוון הרצוי.
זה כל מה שאנו צריכים לעשות. וזוהי, אני חושב, הדרך הטובה ביותר לתאר את העבודה בטכניקה. בדרך זו, אנו יכולים לתאר אותה ללא שרירים, ללא עצבים וללא עצמות. ללא כל שמץ של אנטומיה או פיזיולוגיה, או כל דבר אחר מלבד אותו סוג הדברים שהאימהות שלנו היו עשויות באופן הגיוני לספר לנו בשפה היומיומית. אני חושב שזוהי נקודת המבט שאליה אנו צריכים לחזור.
|
רישום דפי המשנה |
תרגום ועיבוד דרורית כרמלי